נדחתה תביעת סגן יו"ר ועדה קרואה לתשלום פיצויי פיטורין

1.                  1.                  במהלך שנת 95' הוחלט במשרד הפנים על פיזור מועצת עיריית בני ברק הנבחרת (להלן - העירייה) ועל מינוי ועדה קרואה, בהתאם לפקודת העיריות. מר יצחק בוכובזה (להלן - התובע) מונה על ידי שר הפנים דאז, לסגן יו"ר הועדה הקרואה (להלן - הועדה). כהונתו של התובע באה לסיומה לאחר קיום בחירות מוניציפליות בעיר בני ברק.

2.                  2.                  בתביעתו זו טוען התובע כי הינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור 200%  בסך 67,613 ש"ח בתוספת פיצויי הלנה וכן לפדיון חופשה שנתית בגין 40 ימים בסך 49,160 ש"ח.

העירייה טוענת, בכתב תביעה שכנגד אשר הוגש לשם הזהירות בלבד, כי ככל שיקבע כי התובע היה עובד העירייה, על התובע להשיב סך של 118,002 ש"ח אשר שולם לו מחמת טעות בגין פיצויי פיטורין ופדיון חופשה שנתית.

3.                  3.                  בדיוני הוכחות אשר התקיימו בפנינו העידו התובע, מר שמש - גזבר עיריית בני ברק ומר אמונה - ממונה תנאי שירות וגמלאות ברשויות המקומיות במשרד הפנים.

ואלו עיקרי העובדות :

4.                  4.                  במהלך שנת 95' הוחלט במשרד הפנים על פיזור מועצת עיריית בני ברק הנבחרת ועל מינוי ועדה למילוי תפקידי העירייה, בהתאם לסעיפים 143-146 לפקודת העיריות.

5.                  5.                  שר הפנים דאז, בתוקף סמכותו לפי סעיף 145 לפקודת העיריות, מינה את התובע, יחד עם ד"ר אריה הכט ומר אמנון נויבך, לכהן כסגנים ליושב ראש הועדה. עבודת הועדה הגיעה לסיומה לאחר קיום בחירות מוניציפליות בעיר בני ברק, במהלך חודש ינואר 98'.

6.                  6.                  בין השנים 1978 ועד 1993 כיהן התובע כראש עירית אור יהודה.

7.                  7.                  לאחר מינויו של התובע לסגן יו"ר הועדה, הוחלט במשרד הפנים כי מאחר ומדובר בתפקיד בשכר, יש לבטל את הגמלה אשר שולמה לתובע על ידי עיריית אור יהודה וזאת בהתאם להוראת סעיף 16 להחלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז - 1977 (להלן: החלטת הגמלאות). על כך ערער התובע לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לראות בתובע כמי "שנבחר" לתפקידו כסגן יו"ר הועדה, אלא כמי שמונה לתפקיד ועל כן אין להחיל עליו את הוראת סעיף 16 להחלטת הגמלאות.

8.                  8.                  בעקבות פסק הדין ומשנקבע כי הוראת סעיף 16 להחלטת הגמלאות אינה חלה על התובע, הודיע משרד הפנים לתובע כי הוא אינו זכאי לתנאי פרישה, קצבה או מענק פרישה עם סיום כהונתו בועדה וזאת נוכח זכאותו לקצבה מהקופה הציבורית של עיריית אור יהודה.

9.                  9.                  לאחר התכתבות בין התובע לבין העירייה, הודיע בתאריך 11.9.2001 גזבר העירייה, מר שמואל שמש, לתובע על תשלום מענק פרישה בסך 67,613 ש"ח ופדיון ימי חופשה בסך 15,981 ש"ח. בסמוך לכך הגיש התובע תביעתו זו וכאמור לעיל, העירייה הגישה כתב תביעה שכנגד.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובע

10.              10.              עניינה של התביעה הינו לתשלום זכויות המגיעות לתובע מהעירייה בגין סיום עבודתו בה כסגן יו"ר הוועדה הקרואה בעיר בני ברק. עם סיום עבודתו, נמנעה העירייה מלשלם לתובע פיצויי פיטורין ו/או מענק פרישה וכן פדיון ימי חופשה. רק לאחר תקופה ארוכה שילמה העירייה לתובע באופן חלקי בלבד, חלק ממענק הפרישה / פיצויי הפיטורין המגיעים לו וזאת בטענה כי איננה רשאית לשלם, אלא את הסכומים המאושרים על ידי משרד הפנים.

11.              11.              התובע טען כי עבודתו כסגן ראש הוועדה הקרואה החלה ביום 17.5.95 והופסקה על ידי הנתבעים בחודש מרץ 98'. תקופת עבודת הוועדה היתה צריכה להמשך עד לחודש 11/98, מועד הבחירות לרשויות המקומיות, אולם, הופסקה טרם זמנה נוכח הקדמת הבחירות המוניציפליות לעיריית בני ברק. בנסיבות אלו יש לראות כסיום חוזה לתקופה קצובה המזכה בפיצויי פיטורין, בייחוד, כאשר הגיע לסיומו בטרם עת.

12.              12.              בין התובע לבין משרד הפנים התנהלו הליכים משפטיים בשאלת מעמדו בתקופת עבודתו בוועדה הקרואה ובשאלה האם יש לראות בו כנבחר. לשאלה זו היתה משמעות לגבי שיעור הגימלה של התובע ממקום עבודתו הקודם כראש עיריית אור יהודה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת התובע וקבע כי הוא אינו נחשב כנבחר היות ומונה לתפקיד ולא נבחר לו. ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נמחק תוך חיוב המדינה בהוצאות.

13.              13.              חרף החלטת בית המשפט העליון המשיכה העירייה, על פי הנחיית משרד הפנים, לעכב את תשלום פיצויי הפיטורים ופדיון החופשה. רק ביום 13.9.01 שילמה העירייה לתובע, חלק מהסכומים להם הוא זכאי. התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור 200% וזאת בהתאם לנהוג בתפקיד בו שימש. לא זו בלבד, הסגנים המקבילים לתובע בתפקידו וראש הוועדה הקרואה, אף להם ניתנו פיצויי פיטורים בשיעור האמור. התובע הוסיף וציין כי שינוי מעמדו "מנבחר לעובד", אין בו ולא היה בו כדי לשנות את תנאי עבודתו, לרבות שיעור פיצויי הפיטורין בעת הפסקת עבודתו. היקף פיצויי הפיטורים הינו בהתאם למובטח במפורש או מכללא או בדומה לבעלי התפקידים המקבילים. לאור העובדה ששולמו פיצויי פיטורין לסגנים האחרים בשיעור 200%, הרי שלפחות מדובר בנוהג. בנסיבות עיכוב התשלום, טען התובע כי יש לפסוק לו פיצויי הלנה. התובע הוסיף וטען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הינו עקרוני ומהטעם הזה חל על יתר הסגנים בוועדה הקרואה. על כן, כל יחס שונה שניתן לו על ידי העירייה, הינו אפליה פסולה. 

14.              14.              לשיטת התובע, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, העובדה שמונה לתפקידו איננה גורעת מהיותו עובד, מזכאותו לזכויות הסוציאליות ומסמכות בית הדין לדון בתביעה. לעניין זה ביקש התובע להפנותנו לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' ביה"ד הארצי לעבודה ולפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 1010/02 מדינת ישראל - רסמי יעקוב.

15.              15.              הזכויות הנתבעות בתביעה זו הינן זכויות בסיסיות של עובד לפיצויי פיטורים בשיעור אותו קיבלו המקבילים לו בתפקיד, לפדיון חופשה ולפיצויי הלנה, זכויות אשר הינן "פן תנאי העבודה" של הדואליות הנורמטיבית החלה על ממונה ושלעניין זה יש לראות בו כעובד ובעירייה כמעבידתו. לפיצויי פיטורים היה זכאי התובע גם מכח העובדה שליתר סגני הוועדה הקרואה הוענק עם סיום עבודתם בוועדה מענק פרישה בשיעור של למעלה מ - 200%, בהתאם לסעיף 13 להחלטת הגימלאות.